מחזה על פי ספרו של עמוס עוז

בימוי:  אורנה עקאד

הוצג בתיאטרון הסימטה

 

 

מילים: אורנה עקאד

שירה:  צילה דגן 

לחן: יריב לבלנג

 

להיות מוכנה

 

את פוכרת אצבעות בעצבנות,

רק שהוא יראה,

רק שהוא ירגיש..

היד רועדת כשאת מורחת

את האיפור.

הכול זורם בזיעה אדירה,

המקלחת נשטפה

ואת מנגבת

כדי להיות מוכנה.

מחשבה מסיטה את ידך,

את ליצן –

 "איזה גובה!

למה נתת לי את הפנים האלה"?

יש אלוהים, הוא אשם.

"רק עשה שיביט, עשה שיבחין.."

משא ומתן עם האלוהים,

 שנעשה אלים

 מרגע

לרגע,

השעון נעצר ברגע לפני..

היית נותנת הכול

למען עוד שעתיים

של הכנות.