שירה: 

מילים: אילת מרכוס

לחן, נגינה: יריב לבלנג

 

דפיקה בדלת

 

כשדפקו בדלת,

ידעתי שזו את

שלך הוא המקצב, שלך הנגיעה.

ליבי מכפיל הקצב,

הבטן מתהפכת,

זו היא!

את באת!

את באת!

 

אין לך שמחה ולא תשוקה אלא בצד גופי,

וחום טביעת גופך אובד כשאת מתרחקת,

דקה נושרת אל דקה, שלולית הופכת לימה,

ופחד ממסמר אותי לצלב מיטה נזנחת.

 

גברים אינם נשים

ואין לה משמעות

ריגוש קטן, חולף,

שכחתי בו ברגע.

 

למה שאלת בכלל? ולמה זב הבכי

ולמה זה הלכת, בלי להביט אחור

גם אם תרצי את לא תוכלי

למחוק את חותמי,

ואיך יהיו שמחה, תשוקה,

ולמה? ועם מי?!

 

אולי זו רוח שדפקה,

הגשם שתופף,

האין שבדלת

חופר בתוך תוכי.

 

גם אם ארצה הן לא אוכל

לשכוח מגעך

תאי גופי צווחים,

מהדהדים

את שמך.